נורת לדים ושעתו האפלה של כדור-הארץ 

כולנו מכירים את יום כדור ארץ, כן, אותו יום מפורסם בשנה שבו כולם מתאספים סמוך לעזריאלי, מתראיינים לטלוויזיה ומכבים את האור בכל הערים בארץ. מדובר ביום שנוי במחלוקת. יש האומרים שצריכת האנרגיה עולה משמעותית ביום שמכבים את כל האורות בארץ, ולאחר מכן מדליקים אותם מחדש. כך נהפך יום המוקדש לכדור הארץ לעוד יום המחרב ומדרדר אותו במסלולו לעבר הקץ. רבים הם האנשים שמכבים את האור בבית ויושבים להם בעליצות, וכך חושבים שתרמו תרומה ניכרת לאיכות הסביבה, בזמן שבפועל יתכן שההפך הוא הנכון. נורא קל לכבות את האור, לשבת בשקט כמה דקות ואז להדליק שוב את המתג ולהמשיך כרגיל. אולי הגיע הזמן להתחיל לדאוג לסביבה שלנו. למחזר פלסטיק וניירות, להימנע משימוש בשקיות בסופר, להחליף את הנורות הבזבזניות בביתנו אל נורת לדים.

מנורת לדים הם אחד מהדברים הבודדים שנותנים לנו אור בקצה המנהרה, תרתי משמע. למרות זאת, צרכניים בייתים עדיין מעדיפים לדבוק בנורות מיושנות ובזבזניות בתוך ביתם, ולא להחליפן אל נורת לדים. אנשים ממשיכים לזהם את כדור הארץ ורמת המודעות משתנה מחוסר מודעות מוחלט למודעות חלקית. די ללכת ברחוב ולראות את הנוער של היום, בשביל לדעת שנכונה לנו דרך ארוכה עד שנגיע למודעות סביבתית כלשהיא. השאלה הנשאלת היא, האם בבגרותם, אותו נוער אדיש ישיל מעליו את ההתנהגות האגוצנטרית הזו ויפתח מודעות חברתית, או ימשיך לזהם את הסביבה מתוך הרגל? זו שאלה מעניינת. לא בטוח שיש לכדור הארץ מספיק זמן לחכות עד אז.

התעשיה, לעומת זאת, אימצה בחום את הלדים, אבל בואו נודה על האמת, לא בטוח שהיא עשתה זאת מתוך שיקולים ירוקים ודאגה לאיכות הסביבה. נורת לדים משתלמת לה כלכלית. אבל מה זה משנה מאיזו סיבה הדבר נעשה, כל עוד הדרך מקדשת את המטרה - חסכון באנרגיה?

העיצוב הסביבתי גם הוא הצטרף למהפכה של מנורת לדים, והיום אדריכלים ומעצבי גינות משתמשים בלדים בשלל גופי תאורה. לדים הם ממש חומר בידי היוצר, אפשר לעשות איתם מה שרוצים ואיך שרוצים. כידוע, גופי תאורה מהווים מרכיב מרכזי ביצירת סגנון ואווירה בחללים, סגורים ופתוחים כאחד. אין הרבה ערך לעיצוב, אם גופי תאורה לא הולמים ולא מתאימים גורעים ממנו ומיופיו.